לפעמים שווה לעצור בחיים ולעשות בדיוק הפוך. כל מה שאתה מכיר, יודע ואוהב - רק הפוך. זה לא פטנט שלי, גנבתי את זה מג'ורג' מסיינפלד בתקווה שדווקא ההפך הזה, יביא איתו איזה רוח של שינוי לשבוע המחורבן שהייה לי ממילא.

אז נכון שבדרך כלל אני מתנחמת בשוקולדים - אבל הפעם החלטתי להתנחם בבשר (כל כך לא אני). בדרך כלל אני נוהגת להרחיק לכת ולנסוע למסעדות שנמצאות באזורים איזוטרים במיוחד. הפעם זה היה ברמת גן - הכי קל"ב, חמש דקות מהבית. הדבר האחרון, ואני מודה שזה הכי לא פוליטקלי קורקט - בדרך כלל אני משתדלת להימנע ממסעדות כשרות למהדרין. הפעם, כאמור, בדיוק ההפך - ואלוהים עדי שהייתי מופתעת לטובה.

סניף אל גאוצ'ו ברמת גן הוכיח לי שלפעמים כדאי באמת לחרוג מהרגלים. ההפתעות עשויות להיות מתגמלות - כך מסתבר.

הסניף מעוצב באופן שמאפשר אינטימיות לסועד בכל פינה בה יבחר. נישות תחומות בלבנים, גופי תאורה שמעוצבים כמו גלגלי כרכרות שרואים רק בסרטי המערב הפרוע, רפרודוקציות של תחריטי עץ על גבי הקירות בהם דמויות של ה"גאוצ'וס". והכי חשוב- מכל נקודה במסעדה ניתן "להשקיף" על העוסק במלאכה החשובה ביותר - תפעול גריל הפחמים.

מלצרית בשם דניאלה, עולה חדשה מקולומביה, השלימה את התמונה הדרום אמריקאית בסניף הכשר למהדרין ברמת גן (מסתבר שבסניף ישנם כמה מלצרים לטינו-אמריקאיים). ניסיתי לתרגל מולה את הספרדית הקלוקלת שלי, והיא, מצידה, גלגלה את שמות המנות על לשונה כמו שרק אנשים דוברי ספרדית מלידה יכולים להגות. "מה זה?" אני שואלת..." אנצ'ילדה?". אויש זה מעולה, בחיי שהם מפנקים את הטורטיות שלהם בשמות מיוחדים.

אחרי כמה נשנושי פתיחה הגיח כמו כוכב - הפריז'ה (עוד מילה מצוינת למין מנגל פחמים אישי שמגיע אלייך לשולחן), וממנו חייך אלינו מיקס משמח במיוחד של פילה, סינטה, אסאדו ואנטריקוט.

בתור רבע רוסייה שמחפשת בכל מקום איזו מנת תפו"א שתלווה את הבשר בדרכו האחרונה, התמוגגתי מהשילוב של הבשר עם מנת ה"דואט סלטניה פרובינציאל" (תפו"א ובטטות מושחמים ומתובלים בשום, עשבי תיבול ומלח גס). חגיגה קולינארית שכזאת, ובתוכה אפשר לציין באופן מיוחד את הפילה האלוהי, אשכרה יכולה להחזיר לך את האמונה באלוהים (אולי לקורת רוחם של רוב היושבים במסעדה שיכולים ליהנות בנוסף לארוחה גם מכשרות מהודרת במיוחד).

"תרצו קינוח?" (היא בטח ממש מנסה לאתגר את המזל שלי עכשיו... קינוח? במסעדה כשרה?...).

תתפלאו! אפס מקום בקיבה העדינה שלי, אבל בשביל קלוז'ר מתוק לארוחה המפרגנת הזאת בחרתי בוופל בלגי (הם דווקא לא דוברי ספרדית אבל נסלח להם הפעם). וגם כאן הופתעתי לטובה. בחיי שכל המיתוסים המטופשים האלה על קינוחי פרווה עקרים מכל תוכן, הבלגי ישב בול על הארוחה וכמוהו גם הפלאן ריבת חלב.

איציק, מנהל הסניף, מסביר לי על תהליך היישון שעובר הבשר במסעדת אל גאוצ'ו. הוא מכיר היטב את הסניף והספיק לעבוד בו כמלצר שלוש שנים לפני שהתגייס לצבא. "אפשר להגיד שגדלתי יחד עם המסעדה" - כך הוא אומר. כשהוא מדבר על בשר, מידות עשייה וטכניקות יישון יש לו ניצוץ בעיניים והאירוח שלו הוא כמו של גאוצ'ו אמיתי.

אני מסתכלת על עטיפת המגבון הלח, יש עליה את הלוגו הגאה של רשת אל גאוצ'ו ומאחור המשפט הכול כך נכון לי ולשבוע המשונה הזה - אין פרות קדושות.

נסו בעצמכם,
בתאבון.





   הבולסת