המונדיאל הזה הורג אותי. כל ארבע שנים אותו הדבר, איך לעזאזל אני אמורה לזכור בפרקי זמן כל כך ארוכים רעיון כל כך סבוך כמו נבדל? אני בסך הכול מסתכלת על הישבנים המיוזעים שלהם מקפצים, מביאה גרעינים ומהנהנת בחוסר עניין משווע בכל פעם כשמתחילים משפט במילים "הטקטיקה שלהם בפעמים הקודמות הייתה..." קיצר, אני גזורה על אירועים שמשודרים ישיר, אבל יותר בקטע של מתאמנות רומניות על מכשירים שנראים כמו ציוד מימיי הביניים.

ישבתי השבוע לקפה עם א', שהוא אחד הידידים ממין זכר היחידים שנשארו עם סבלנות לדבר איתי כדורגל. הוא רואה כדורגל קצת שונה מהאחרים, בקטע תרבותי כזה. בכל מקרה, הוא מתחיל לדבר איתי על המונדיאל שמתקרב וכמה שהוא מתרגש, והמוח שלי עסוק בבטן המקרקרת, מחשב את השעות שעברו מאז הארוחה האחרונה. הוא מלהג על מראדונה כמאמן, ואני חושבת על אסאדו. הוא מקשקש משהו על החדות של האנגלים ואני כבר במצב שמוכנה להתפשר על פיש אנד צ'יפס רק שיסתום כבר. ואז עלה לי רעיון מבריק. הבולסת חוקרת והפעם... כדורגל! ואם ממש תרצו להתפלצן: אדפטציה של זללנית קטנה מכר הדשא הישר אל תחום הקולינריה... מוכנים? מתחילים!

אנגליה
אנגליה היא למעשה המולדת של הכדורגל. א' נהנה להסביר לי עליהם, אני חושדת שהוא אוהד, אבל יאללה שימשיך. המשחק האנגלי מבוסס על מהירות, כוח, כדורים ארוכים, נוקשות, אבל בתכלס, העדר טכניקה מדהימה. אני עוצרת אותו, אולי שמישהו יסביר לי לעזאזל איזו טכניקה כבר צריך בשביל לרדוף אחרי כדור כמו מפגרים 90 דקות? "מה קרה לך?" הוא משיב בסבלנות, "טכניקה זה הכול בכדורגל, זה אומר שליטה בכדור, ביצוע פעולות מהירות ומורכבות עם הכדור... כל קבוצה צריכה דבר כזה", הוא מפרש לי בחיוך. אוקי, אני חושבת שזה מסביר בתכלס את המטבח האנגלי, האוכל האנגלי המסורתי מבוסס על בשר בקר, טלה, חזיר, עוף וסוגים רבים של דגים - כמו סול, מקרל, סלמון, הרינג ועוד, הוא מוגש לרוב עם תפוחי אדמה וירק נוסף. אם זאת לא יכולת בסיסית טובה בצורה הכי גולמית שלה, אז אני לא יודעת מה כן. והעדר יכולת טכנית? טוב זה יכול להסביר את הסברה הרווחת לפיה המטבח האנגלי לא ידוע כמטבח מלהיב במיוחד, בלשון המעטה.
עזוב אותי מאנגליה, מה עם צרפת?

צרפת
יאללה צרפת, אני חושבת לעצמי, התאים הקטנים במוח הרעב שלי עסוקים בלדמיין את המנות הקטנות המקסימות האלה. צרפת, אוהו... הוא מכין את עצמו לנאום נוסף... צרפת זאת נבחרת שמשחקת בצורה מאוד מתוחכמת. אני עוצרת לשמוע אם רק הבטן שלי מקרקרת כי לרגע נדמה לי שא' התחיל להסתנכרן איתי בשיחה על אוכל ופוצחת בהרהור גסטרונומי. המטבח הצרפתי נחשב לאחד המטבחים המתוחכמים ומורכבים ביותר. הצצה למרכיבים המייחדים אותו מראה שהצרפתים לוקחים את הקיבה שלהם, וממה שא' מספר, גם את הכדורגל שלהם, מאוד ברצינות. הצרפתים משתמשים במוצרי יסוד מיוחדים כמו יין, צירים, שמנת, חמאה, חומרי הגלם שלהם מגה אקזוטיים: גבינות מקומיות, כמהין, ארנבת, צפרדע, כבד אווז, ויש להם שיטות הכנה מגוונות שרק הולכות ומתחזקות עם השנים.
"ידעת שיש להם מלא מהגרים בנבחרת?" שואל א'. "לא", אני עונה, אבל זה בטח מסביר את המנה המוזרה הזאת שאכלתי בפריז לפני כמה שנים: פירות ים על מצע של קוסקוס, שהייתה אגב, נפלאה. עשו אותי רעבה הצרפתים האלה, אבל מה לעשות שאנחנו בבית קפה שמגיש רק קוראסונים משלשום? מה עם הולנד? אני מדליקה סיגריה ונשארת רעבה...

הולנד
הולנד, זה כל ארבע שנים אותו הסיפור, א' קצת מתרגז, הבטחה שלא מתקיימת! מה אני כבר יודעת על המטבח ההולנדי? מה כבר יכול להיות טעים במדינה עם עבר קולוניאליסטי שמפוצצת בחקלאות? סלט? לא תודה! וזה לא מעניין אותי בכלל שא' מחמיא להם עכשיו ומספר שיש להם שחקנים אינדיבידואלים מעולים עם יכולות מסירה והבקעה שהם בגדר מתת אל, העובדה היא שהם לא מגיעים לגמר ולי כבר מתחשק בשר על הצלחת שלי...

ארגנטינה!
א' מחייך... גם את רעבה? תודה לאל הוא קלט סופסוף ועכשיו נוכל ללכת לזלול ביחד. לארגנטינה יש טכניקה גבוהה מאוד, שחקנים עם יכולת אישית מעולה, משחק עם מסירות קצרות, תענוג! ספר לי על זה... אני מחייכת, המטבח הארגנטינאי בחיים לא יאכזב אותי, יש בו אהבה לבשר ויכולת מופלאה לתרגם את האהבה הזאת ולשים לך את זה בצלחת, קיצר, אוכל וכדורגל, כך מסתבר - הם דרך חיים בארגנטינה. אני חושבת אמפנדה, אסאדו ונהייה לי טוב על הנשמה. הידעתם למשל, שצריכת בשר הבקר השנתית הממוצעת בארגנטינה היא כ-56.5 ק"ג לנפש! לנפש!!! טכניקה גבוהה? עוד לא ראית מה שהם יודעים לעשות עם גריל פחמים! ואם תזרוק מילה על בעיות עמידה לחצים ומשחק לא מסודר אני מייד שולחת אותך לראות מה זה אירוח אסלי של גאוצ'וס. א' רואה את העיניים שלי נדלקות ומתפלא: "את אוהדת שלהם?". "אוהדת של המטבח שלהם"... אני עונה.


SUERTE ARGENTINA!

מונדיאל טעים!



   הבולסת





רוצים לדעת מה קורה באל גאוצ'ו במונדיאל? לחצו כאן