טוב. לפני הכול גילוי נאות... אני לא באה מבית של שוחרי בשר. רחוק מזה. אבא שלי דור שני שאוכל כל מה שנותנים לו ואימא שלי מאסטרית בהרס שיטתי של עופות. בימי עצמאות אבא שלי חובר לכישורים המיוחדים של אמי והורס סטייקים לתפארת מדינת ישראל.

אני לא יודעת אם "רוק בים האדום" הוא משהו שהרבה מהקוראים יזכרו, אבל מבחינתי האירוע זכה להגדרה המחייבת "החוויה הקרניבורית" הראשונה שלי. שנת 94', כך מסתבר, הייתה שנה מצוינת לשנות בה את עמדותיי לגביי בשר. לאחר פלרטוט קצר עם עולם הצמחונות וחברות הולכת ומתהדקת עם גל, שהייתה סוג של הוירגיליוס שלי במסע לתוככי מעגלי עולם הבשר, הגעתי, לבסוף, לסניף אל גאוצ'ו באילת. כך גם הכרתי את הרשת וכמו שאוהבים תמיד להגיד: כל השאר זה היסטוריה.

חתיכת היסטוריה אם תשאלו אותי, רשת אל גאוצ'ו, פועלת משנת 1982 (!). היא החלה מחזון של קבוצת עולים חדשים מארגנטינה שראו לנגד עיניהם מטרה אחת ברורה: להביא את הגריל הדרום אמריקאי לישראל. זה נכון שהיום, כשמילים כמו אסאדו מתגלגלות על לשונו של כל ינוקה, זה נשמע עניין של מה בכך. אבל ב-82 זה היה אתגר שדרש כמויות גדושות של דבקות במטרה ואמונה בצדקת הדרך ("אנחנו נלמד את הישראלים האלה איך צריך לאכול בשר" או משהו בסגנון). כיום ניתן למצוא סניפים של אל גאוצ'ו הפרושים ברחבי הארץ מאילת ועד עכו בתוכם גם סניפים כשרים ואפילו כשרים למהדרין.

הנוסחא שמצאו באל גאוצ'ו במרוצת השנים מתבררת כעובדת. על אף היותה רשת ואולי אפילו בגלל זה, הקו האחיד המכתיב את העקרונות החשובים של בחירת חלקי הבשר המובחרים, אופן עשיית הבשר והגשתו, עומד לצד חופש יחסי של כל סניף, לאמוד את קהל לקוחותיו ובכך להעניק חוויה גסטרונומית מיוחדת במינה בכל מקום ומקום.
בשנים האחרונות הלכה וגברה הדרישה לשעתוק החוויה אל מחוץ לכותלי המסעדה, מה שהביא לתולדה של שירותי הקייטרינג שמספקת כיום הרשת ברחבי הארץ למעוניינים באירוע על טהרת המטבח הארגנטינאי.

למי מבינינו שאינם מסתפקים בכך, ניתן כיום גם ללמוד את רזי המטבח מקרוב. סדנאות הבשר של רשת אל גאוצ'ו מועברות כיום על ידי טובי השפים של הרשת. בסדנאות אלה ניתן ללמוד הכול אודות חלקי הבקר והתאמתו לגריל, סיר או תנור, ההבדלים בין בשר טרי, מיושן, קפוא או מעובד, רטבים ומרינדות, כלי עבודה, מתכונים וטיפים משתלמים לכל אוהבי הבשר באשר הם. מסתבר שצריך קצת יותר מחדוות נפנוף בשביל לזכות בתואר הנכסף של אחראי מנגל...

ואם בא לכם ללכת אחורה, אבל ממש אחורה, יש גם ערך מוסף כשמבינים את מקור שמה של הרשת (אחרי הכול סמנטיקה זאת לא מילה גסה).

הגאוצ'ו, כך מסתבר, הוא אייקון תרבותי ארגנטינאי המכיל בתוכו מצד אחד משמעות פראית ומחוספסת (הגאוצ'וס, אותם בוקרים שמקורם ממזרח להרי האנדים, חיו בקבוצות קטנות ומבודדות בשולי החברה) ומאידך- יוקרה וכבוד שהרי במרוצת השנים ולאחר תרומה לא מבוטלת לחברה הארגנטינאית דאז, החלו הגאוצ'וס לחדור לתרבות הארגנטינאית דרך שירים ודימויים ספרותיים שהציגו אותם כגיבורים של ממש.

על רקע אותו סיפור הצלחה חברתי של הבוקרים העממיים שהפכו, לאט ובטוח לכוכבים, נראה המוטו של המטבח הארגנטינאי בכלל ושל אל גאוצ'ו בפרט: פשוט אך אנין טעם, ונהיר מתמיד.




   הבולסת





האסאדו הראשון שלי